החלטה בתיק בש"פ 1981/11

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) במ"ת 6945-02-11), בגדרה הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "רטורנו".

1.        ביום 4.1.11 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו שנים-עשר אישומים הכוללים, בין היתר, עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין); היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק; חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק; התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק; נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); סטייה מנתיב לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות), בצירוף סעיף 68 לפקודה; אי ציות לרמזור אדום לפי תקנה 64(ה) לתקנות; החזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

2.        נקדים ונספר לקורא כי רובן ככולן של העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, בוצעו בזמן שהיה נתון במעצר בית מלא תחת פיקוח ואיזוק אלקטרוני, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בבית משפט השלום בנצרת בכתב אישום אחר שהוגש כנגדו. במסגרת אותה הרשעה, נפסל המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים, וכמו כן תלוי ועומד כנגדו כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

           על פי הנטען בכתב האישום, בעת שהיה נתון במעצר בית הפר המשיב את תנאי המעצר עשרות פעמים תוך ביצוע עבירות רבות בזמנים שונים. על פי הנטען באישום מס' 2, ביום 27.12.10 נהג המשיב ברחובות ירושלים בצורה מהירה ופרועה תוך שהוא עובר על חוקי התנועה ומסכן חייהם של נהגים ועוברי אורח, כל זאת במטרה להתחמק מניידת משטרה; אישומים 12-3 מתייחסים למועדים מוקדמים יותר (התאריכים 26.12.10-23.12.10), ובהם מיוחסות למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, והיזק בזדון. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב התפרץ בהזדמנויות שונות למספר בתים וגנב כספים במזומן בסכומים שונים, העולים לכדי עשרות אלפי שקלים (כך, מאחת הדירות גנב המשיב כספת שבתוכה היה סכום של  20,000$ ו- 1,500€ ובדירה אחרת גנב 250€ ו-100$), וכן חפצים רבים בעלי ערך (כגון צמיד זהב, מכשיר אייפון, מחשב נייד וכיוצא באלה). בנוסף, הואשם המשיב בהחזקה ובשימוש בסמים, לאחר שמסר לסוחר סמים את מכשיר האייפון שגנב בתמורה לסם.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בעניינו של המשיב נערכו שלושה תסקירי מעצר כמפורט להלן:

           בתסקיר שירות המבחן מיום 13.1.11 לא הומלץ על חלופת מעצר לאור מסוכנותו של המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי במעשיו ובעברו הפלילי, וכן בהיעדר חלופה מתאימה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו.

           בהחלטתו מיום 19.1.11 הורה בית המשפט המחוזי על הזמנת תסקיר מעודכן לאור הצעת הסניגור כי המשיב ישהה בחלופת מעצר בקהילה הטיפולית רטורנו. בתסקיר שירות המבחן מיום 30.1.11 נכתב, כי המשיב עבר את שלב הראיון לקבלה במוסד, אולם לאור תפוסה מלאה צפויה קליטתו בעוד שלושה חודשים. מכל מקום, שירות המבחן התרשם כי לאור ניסיון העבר, המשיב יתקשה להתמיד בטיפול ולכן גם הפעם לא המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

           חרף האמור בתסקיר, התרשם בית המשפט ישירות מנחישות המשיב להיגמל ובהחלטה מיום 8.2.11 הורה על קבלת תסקיר מעצר נוסף לגבי חלופת המעצר המוצעת ברטורנו, תוך התייחסות לתוצאות של בדיקות רפואיות, ראיון נוסף עם המשיב, מכתבו של רכז הקבלה ברטורנו לפיו נכון המוסד לקלוט את המשיב ולאחר ששירות המבחן ישוחח עם בת זוגו של המשיב. בתסקיר מיום 14.2.11 שב קצין המבחן על המלצתו הקודמת לא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בין היתר, צויין כי המשיב לא ניצל הזדמנויות לגמילה שניתנו לו אך מספר שבועות לפני מעצרו; כי בת זוגו מזה חצי שנה אינה מכירה את עברו הפלילי; ומשיחה בעל פה עם רכז הקבלה של רטורנו התקבל הרושם כי אין באפשרות המוסד לקבל את המשיב מיידית.

4.        חרף האמור בתסקירי המעצר, קבע בית המשפט בהחלטה מושא הערר כלהלן:

"בהתאם לקו אותו התוויתי בהחלטות הקודמות, ובהיותי ער למגמות השונות בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקת בתי המשפט בערכאות האחרות, יש הגורסים כי אין מקום כלל לחלופת מעצר במוסד לגמילה, וכי גמילה מסמים מקומה רק בסיום ההליך, ולעומתם יש הגורסים - ואני נמנה עימהם - כי יש לעשות כל מאמץ לשקם כל אדם, יהיו נסיבותיו אשר יהיו, ובלבד שהוא כשיר, מתאים, רוצה ומעוניין לבצע את הגמילה".

           נוכח האמור ובשל טעמים ייחודיים בעניינו של המשיב, כגון המקצועיות הטיפולית של רטורנו, התרשמות בית המשפט כי המשיב עובר מהפך בחייו, בין היתר נוכח זוגיות חדשה, והתרשמותו מנחישותו של המשיב לצאת ממעגל הסמים והפשע, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ברטורנו בערבותה של חברתו.

5.        על החלטה זו נסב הערר שבפני, ובו טענה המדינה כי בית המשפט לא נתן משקל לעמדת שירות המבחן, וכי המקרה שבפנינו אינו מתאים לשחרור לחלופת גמילה.

           אקדים ואומר כי דין הערר להתקבל.

6.        הנושא של התמכרות בכלל והתמכרות לסמים בפרט הוא נושא סבוך, המצריך מומחיות וניסיון רב, ודי להזכיר את הטרמינולוגיה המשמשת בסוגיה זו כדי להיווכח במגוון הגישות בנושא ("מכורים לסמים", "צרכני סמים", "קורבנות סמים", "נפגעי סמים", "משתמשים בסמים"). הזיקה ההדוקה בין שימוש בסמים לבין עבריינות בכלל היא מן המפורסמות שאינה צריכה ראיה. קיים מעגל שוטה של שימוש בסם - צורך לממן את רכישת הסם - ביצוע עבירות לשם מימון רכישת הסם וחוזר חלילה. גמילה של עבריין מנגע הסמים היא הדרך להחזרתו לאורח חיים מתוקן וגם לחברה יש אינטרס של ממש בכך. האידנא, שכמעט כל דבר נשקל באמות מידה כלכליות, נאמר כי הצלחה בגמילה משתלמת לחברה גם בהיבט הכלכלי הצר, בהינתן כלל העלויות הכרוכות במצבו של המכור לסמים - החל בגמלת ביטוח לאומי המשתלמת לו, דרך המחיר שעולה להחזיק אדם במעצר/מאסר ודרך הנזקים הישירים והעקיפים הכרוכים בפשיעה, וכלה בהחזרתו של הנגמל למעגל החיים היצרני על כל הכרוך בכך. גם  המחוקק הכיר באינטרס חברתי זה, וקבע מנגנונים שנועדו לעודד עבריינים להיגמל מהסם. כך, סעיף 85 לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט להאריך יותר מפעם אחת מאסר על תנאי אם נוכח כי "יש סיכוי לשיקומו של האדם, כי הפעלת המאסר על תנאי תסב לו נזק חמור, וכי אין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי". נכונות בתי המשפט להכיר בפוטנציאל השיקומי של הנאשם גם בשלב המעצר, באה אפוא לממש את אינטרס הציבור כי נאשמים אלה ייטיבו את דרכם ויחדלו להיות נטל על הציבור אף בטרם הורשעו ונגזר דינם (בש"פ 4839/03 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.6.2003)).

           לעיתים יוצאת נפשו של בית המשפט מרחמים על אותם עלובי גורל שנפלו או הפילו עצמם ברשת הסמים, אך מנגד, יש לזכור כי קשה פגיעתם של עברייני הסמים בחברה ועל בית המשפט להגן על קורבנות תמימים של אותם עבריינים. על בית המשפט לסמוך בכגון דא בעיקר על המומחים לדבר, כמו קציני המבחן המנוסים בטיפול בנפגעי סמים, ומשמשים "צינור" דרכו מעבירים הגורמים המקצועיים הנוספים את המידע ואת חוות דעתם לגבי הנאשם העומד בפני בית המשפט. כך, לדוגמה, קצין המבחן מקבל דיווח על ממצאי בדיקות השתן של המטופל ועל התקדמותו בהליך הגמילה, והוא שמעביר את המידע לבית המשפט. הליך הגמילה בקהילה טיפולית סגורה הוא ארוך (על פי רוב כשנה וחצי בהתאם למוסד ולאופן הטיפול), תחילתו של הטיפול ב"ניקיון הפיזי" המצריך לעיתים טיפול באשפוזית (על פי רוב כשבועיים עד שלושה שבועות בהתאם למוסד), המשכו במוסד הסגור של הקהילה הטיפולית, וסופו ביציאה הדרגתית מהקהילה להוסטל ולעבודה בחוץ. ההליך עצמו אינו פשוט ואינו בבחינת "בית הבראה" כפי שיש הסבורים בטעות, וראיה לכך הם הנפלטים הרבים מהליך הגמילה, למרות שידוע לפחות לחלק מהם, כי המשמעות המיידית של הפסקת הליך הגמילה היא החזרתם אל כתלי בית המעצר.

7.        קיימת פסיקה עניפה בשאלה אם, מתי, ובאילו תנאים ישלח בית המשפט נאשם לחלופת מעצר בדמות טיפול גמילה. בתחילת הדרך, שלטה בכיפה האסכולה  "החושינסקאית" (בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 140 (1999) (השופט זמיר) (להלן: עניין חושינסקי) וראה גם החלטה קודמת של השופט זמיר באותה רוח בבש"פ 3701/95 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.1995) ולפיה אין לשלוח נאשם לחלופת מעצר של טיפול גמילה, אלא אם כבר החל קודם מעצרו בטיפול גמילה. הדבר בא לידי ביטוי בשעתו בסעיף 44א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו  שחרור בערובה לשם קבלת טיפול למשתמשים בסמים היה מותנה בכך שהעצור "נמצא במוסד לטיפול למשתמשים בסמים". סעיף זה בוטל בתיקון 24 בשנת תשנ"ו, עם היכנסו לתוקף של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). ואכן, במהלך השנים נוצרה בפסיקה אסכולה "מרככת" ולפיה ניתן לשלוח לחלופת גמילה גם אם הנאשם לא החל בטיפול טרם מעצרו.

           זכור לטוב השופט איתן מגן ז"ל, שכיהנתי לצידו כשופט שלום בעכו, והייתה לי ההזדמנות ללמוד מפיו דבר או שניים. השופט מגן ז"ל נודע כאביהם של עבריינים מכורים לסמים, וכיקיר הקהילה הטיפולית "מלכישוע" שם היה מרבה לבקר, ושם נפגש לעיתים עם "לקוחות" ששלח בעצמו להליכי גמילה. במאמרו "מוסד גמילה כחלופת מעצר" הסניגור גליון 29 3 (אוגוסט 1999) (להלן: מגן, גמילה), הצביע השופט מגן על שתי גישות בקרב שופטי בית המשפט העליון. מהמאמר עולה כי מבחינה כמותית, רבים יותר השופטים שאינם מקבלים את הגישה "החושינסקאית" מאלה הדוגלים בה.

           כיום, דומה כי ידה של האסכולה "החושינסקאית" על התחתונה, ובתי המשפט מורים על שחרור לחלופת גמילה בנסיבות שונות, לעיתים גם במקרים בהם הנאשם טרם החל בהליך גמילה לפני מעצרו.

           עם זאת, נוכח מגוון המקרים המובאים לבית המשפט בפני שופטים שונים ובמהלך תקופות שונות, ניתן להצביע על שונות ולעיתים על חוסר עקביות בפסיקה בסוגיה זו. מתוך שלל הפסיקה בנושא, ניתן לדלות מספר קווים מנחים בסוגיה שבפנינו, וניתן לתמצת את כל התורה על רגל אחת כלהלן: